אז נצא לדרך ואני חושב שהטוב ביותר שתחילה לפני שנבלבל את עצמנו בשפע מקורות ניקח מקור אחד שיש בו עיסוק די מלא בסיפור לידת משה וזה פלאוויוס יוספוס הלא הוא יוסף בן מתתיהו, ובו נראה כיצד הוא מספר, ואני אגיד את זה בקצרה, את סיפור לידת משה ואירועים שקדמו ללידה, ואני חוזר ואומר הרוצה לקרוא את הסיפור המלא והרחב ימצא אותו בדף המקורות שמצורף לשיעור הזה באתר שלו. הנה ״ובעוד העברים שרויים בצרותיהם אלה קרה מקרה, שהוסיף להם למצרים ״סיבה לשקוד עוד על השמדתֿ גזענו״, כלומר קודם הם באמת רצו להשמיד אותנו כשאנחנו מתרבים ללא הרף אבל עכשיו יש להם סיבה נוספת. ״אחד האצטגנינים, אנשים שמוכשרים להגיד את העתידות לאמיתן״. >> כלומר רואים בכוכבים. >> רואים בכוכבים, ״הודיע למלך שעתיד באותו זמן להיוולד איש בישראל ״שישפיל את כבוד מלכות מצרים וינשא את עם ״ישראל וכשיגדל יעלה על כל אדם במידותיו הטובות ״ויזכה לתהילת עולם. והמלך פחד וציווה בעצתו של אותו איצטגנין ״להשליך היאורה ולהרוג כל זכר שיוולד לבני ישראל״. פה אנחנו מקבלים מה שלא הבנו במקרא. במקרא לא ראינו היגיון רב בכך שרוצים להשמיד את הזכרים, את בני העברים כאן יש הסבר ברור מפני שהמלך ידע שיש אות בשמיים, אצטגנין, אסטרולוג ראה בכוכבים שיוולד הבן שיסכן את מצרים כיוון שאין לו מספר אישי ולא תעודת זהות ולא כתובת אז נשמיד את כל הבנים אשר לעברים וכך נציל את מצרים. >> יש פה גם בשורה על גדלתו של הילד, הוא יעלה על כל אדם במידותיו הטובות ויזכה לתהילת עולם, והמלך מצווה להרוג את כולם. זה המוטיב שלא מצאנו בינתיים במקרא אבל מצאנו בסיפורים על אדיפוס ועל iii. >> יש גורל, יש אות ולכן צריך להילחם באות הזו וזו הדרך. >> ואני רוצה להזכיר שוב לעצמנו, זה חיבור מהמאה הראשונה, נכתב אמנם ביוונית עבור קוראים ששלטו בשפה הזו ובכל זאת הנה המוטיב שחסר לנו כל כך בסיפורים על משה עד הרגע הזה, הרצון להשמיד את הילד קודם ללידתו. אז איך הדבר מתפתח? >> אם כן המלך פקד שמיילדות מצריות, כלומר גם סיפור המיילדות שבמקרא רק עוד מזה או סתם כך להשמיד את הילדים העברים, פה הכל תוצאה של אותו אות שבישר אותו אצטגנין, אם כן פקד המלך ש״מילדות מצריות תשגחנה בשעת חבליהן״, חבלי הלידה, ״של נשי העברים ותקפדנה על לידותיהן. עליהן הייתה מוטלת החובה, לפי פקודת המלך, להיות המיילדות, ״הואיל ונדמה שהן לא תעבורנה על החלטת המלך מחמת היותן בנות עמו״. זה מה שהזכרתי קודם שהמיילדות לדידו של יוסף הן מיילדות מצריות. ״ואילו את אלה, שזלזלו בפקודה והעזו להציל בצנעה את הוולד ״שנולד להם, צווה להרוג עם כל המשפחה״. פה עוד איזה החמרה הרבה יותר גדולה כדי להרתיע גם משפחות מלסייע לעבריינים. >> בהפטרתם. >> כן. ״עמרם, ״מהמיוחסים שבעברים״, הנה פה רצינו משפחה מכובדת, המקרא הרי סתם ״איש מבית לוי״ ופה ״עמרם, מהמיוחסים שבעברים, היה שרוי בפחד לעמו״, כלומר דאגתו אינה אך לעצמו. הוא מגדולי העם, לכן הוא דואג לעם כולו ״שמא יכלה כולו מחוסר דור צעיר הולך וגדל ״ובדאגה חמורה למשפחתו הוא היה אובד עצות כי אשתו הייתה הרה. ״ועמד בתפילה לפני אלוהים והתחנן״, הנה התפילה שרצינו >> אבל זה תפילה על כבר הלכה של אישה בהיריון, זה לא תפילה כי למעשה אי אפשר לומר על כך שיוכבד היא עקרה משום >> כי יש כבר אהרון ומרים. >> והם צעירים יחסית. אהרון היה 3 שנים מבוגר ממשה. >> אבל יש ילדים כך שאין מקום לתפילה של לפני ולכן מצאו דרך לשלב אותה כאן, ״והתחנן שיתן חנינת מה לבריותיו ״שלא עברו בשום פנים על עבודתו, ויגאלם מסבלותם שהיו שקועים בהם באותה שעה, ״ומאובדן גזעם הצפוי להם. ואלוהים ריחם עליו ונתרצה לתחינתו ועמד עליו בשנתו ושידלו ״בדברים שלא יתייאש מן העתיד״, הנה בשורה בשעת קודם הלידה, בשורה בדרך החלום. >> כאן דילגנו על קטע ארוך מאוד. מאוד מתאים ליוספוס להאריך מאוד בנאומים כאלה. נאום ארוך של האלוהים שבמהלכו הוא מבטיח את לידת משה ואף אומר לאב שמשה הוא זה שיגאל את העם, כלומר יש כאן בשורה על לידת התינוק מה שחיפשנו באותו דגם פרופריאני שאנחנו עוסקים בו בכל הפגישה כולה והסיפור מסתיים בזה שעמרם קם משנתו, מחלומוף מספר לאשתו על הדברים עצמם ושניהם מאושרים מן הידיעה ופוחדים גם יחד ממה שיקרה לאותו תינוק מאובטח. כך שאצל יוספוס לפחות מצאנו במרוכז כמה וכמה מן התחנות מה שכעת יאפשר לנו לעבור לתחנה אחר תחנה ולראות וריאציות שונות על אותם מוטיבים במקורות השונים שמנינו לפני רגע. השלב הראשון כזכור, אותו דגם שאנחנו עובדים עליו, היא שאלת המשפחה שבה נולד הגיבור וכבר ראינו בדברי יוספוס שעמרם היה מהמיוחסים שבעברים וגם ראינו שהוא דאג לא רק לאשתו ולבנו, אלא לעם כולו, מה שמעמיד אותו במעמד של מנהיגה ומשה נולד לאדם בעל עמדה ולא לאיש מבית לוי שלקח בת לוי והיא הרתה לו. מקורות אחרים מפתחים בדרכים שונות את מעמד המשפחה, כגון למשל אותו פילוסוף יהודי-הלניסטי, פילון, שמתחיל את הביוגרפיה של משה בספרו ׳חיי משה׳ במילים ״זכה משה לאב ולאם מן האצילים שבזמנם״. נזכור הכל תרגומים מן היוונית, ייתכן שהמילה היוונית היא יש לה קונוטציות אחרות אבל באופן עקרוני הוא מקפיד לומר ׳מן האצילים שבזמנם׳. ״שניהם משבט אחד״ שוודאי הדבר מוסיף משהו לאיכותם כי זה שבט לוי ״אך קרבת הלב איחדה אותם יותר מקרבת הדם״ ולא רק שהוריו האצילים אלא הוא. >> זה רומן רומנטי, כלומר להפוך את זה גם לסיפור אהבה. >> מתאים מאוד לקורא היווני שזקוק קצת למשהו בתחום הזה והוא משה ״דור שביעי מן הראשון שהלך מארץ ״מולדתו ונהיה לאבי האומה היהודית כולה״, הוא כמובן מדבר על אברהם. כי זה אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה. משה הוא השביעי ויש להניח שהמספר 7 הוא משמעותי. >> שביעי מחבבים, למשל חנוך היה דור שביעי. >> והמספר גם 7 הוא מספר סמלי בעל ערך, שבעת ימי הבריאה. >> אצלנו זה או עשרה >> או המספר 10 והדור העשירי הוא תמיד חשוב. 10 דורות מאדם ועד נוח, נוח דור עשירי ו-10 דורות מנוח ועד אברהם. >> פה מדובר על 7, זה עדיין מספר משמעותי עבור פילון. כלומר משה זכה להורים אצילים. התלמוד הבבלי קובע, ויותר מאוחר נראה מדוע, ש״עמרם ״גדול הדור היה״, לא פחות ולא יותר, לא מן האצילים אלא ״גדול הדור היה״ ועוד נראה בהמשך את התלמוד הבבלי מפתח את זה לסיפור שלם וארוך ואילו המדרש, מדרש שמות רבה, שעוסק במיילדות שכבר הזכרנו אותם. הוא מדבר על שמותיהם ואומר ״אשר שם האחת שפרה״ ״ושם השנית פועה״, והוא מתקשה ״והלא״, אומר המדרש ״יוכבד ומרים שמם״. פה צריך להבין שלפי המדרשים המיילדות הן עבריות, לא מצריות, כבר דיברנו על כך והם לא סתם נשים פשוטות, אלא הן אמו של משה, יוכבד ומרים אחותו ואם הן יולדות עם אמו של משה ומרים אחותו, כלומר צדקניות, נשים שלא נענו לתביעתו של פרעה, סיכנו את עצמן, נשים ראויות להיות, לפחות יוכבד, אמו של משה. המדרש מתקשה אם הן יוכבד ומרים, מדוע לא אמר המקרא יוכבד ומרים אלא שפרה ופועה? ואז יש כאן עניין של מדרש שם. בואו נדרש את השמות שפרה ופועה שיתאימו לשתי המיילדות. ובכן, למה נקרא שם יוכבד שפרה? מדוע התורה קוראת לה שפרה אם שמה יוכבד? והתשובה ״שהייתה משפרת את הוולד״. למילה ׳משפרת׳ ניתנו שני פירושים. אחד כבעברית המודרנית, משפצת, מתקנת, המיילדות הייתה מקצוע מאוד חשוב באותה תקופה והידע במיילדות היה מועט ולא פעם שנולד תינוק עם עצמות המוח, הראש לא לגמרי מאוזנות או כתף שנקעה וכיוצא בזה. תפקיד המיילדת היה לשפר את הוולד, לתת לו את הצורה השלמה. אפשרות אחרת ׳משפרת׳ מלשון שפיר, מי שפיר, אותם מים שברחם האם ו׳משפרת׳ זה מנקה את התינוק ממי השפיר. בין כך ובין כך יוכבד נקראת שפרה על שם תפקידה כמיילדת. >> אגב זה לא מפתיע מפני שבמקרא יש לנו גיבורים רבים שיש להם יותר משם אחד, לכן זה פותח פתח גם למדרש לעשות כך. >> מי למשל? >> גדעון וירובעל. >> יעקב וישראל? >> ודאי. ואותו דבר מלבד זה גם המדרש לא אוהב חיילים אלמוניים, כלומר מיילדות. סתם להשאיר אותן בלי ביוגרפיה, בלי סיפור, הרי לכם הזדמנות גם לתת להן ביוגרפיה וגם להעשיר את הביוגרפיה של יוכבד ומרים. >> ולהצדיק לדעתי בשוליים מדוע היא נמצאה ראויה להיות אמו של משה. אביו גדול הדור, ראינו בבבלי, היא אחת המיילדות ואגב גם המדרש שואל למה נקראה מרים, פועה? יאמר המקרא פועה, מדוע מרים? "שהיתה נופעת יין בתינוק אחר אמה", יש פה משחק מילים בין פועה לבין נופעת, נופעת זה כמו נופחת והעניין שמדובר פה כנראה זה מנהג שהיה מקובל בה מילדות באותם ימים >> כאשר יותר מאוחר >> גם יותר מאוחר, שכאשר תינוק נולד היו מתיזים מעט יין לתוך נחיריו, כדי לנקות את מעבר האוויר וזה תפקידה של פועה או מרים הקטנה, שהייתה מסייעת לאמא המיילדת ונופעת יין בתינוק אחר אמא כך שזכה משה למשפחה מכובדת, גם אביו גדול הדור, גם אמו מיילדת, גם אחותו מיילדת ועמרם עוד אומר המדרש, היה ראש סנהדרין באותה שעה. >> אנכרוניזם לא קטן. >> כן, אנכרוניזם, כלומר לוקחים מוסד מתקופת חז"ל, סנהדרין, מילה יוונית ומניחים שמאז ומתמיד היה לעם ישראל סנהדרין ובראש הסנדרין שהמוסד העליון מבחינת משפט וחוק והדרכה לציבור כיצד לפעול, עמד לא פחות ולא יותר אלא עמרם כך שעמרם הוא מיוחס, גדול הדור, ראש סנהדרין העיקרון הזה של משפחה מכובדת מועמד בצורה ברורה מאוד במקורות שראינו עכשיו ומה קורה בברית החדשה? >> בברית החדשה, קודם כל לגבי המשפחה, קודם כל הברית החדשה, הבשורה על-פי מתי שהיא הבשורה שעכשיו פותחת את הברית החדשה, מתי פותח ברשימת יוחסין, והנה משפחתו של יוסף שהוא איננו האב אבל הוא בעלה של מרים האם, >> זה עוד נראה בהמשך. >> כן, משפחתו של יוסף היא מבית דוד. זה דבר אחד ודבר שני גם נאמר עליו, על אותו יוסף שצדיק היה, יוסף הצדיק, מעניין שלנו יש את יוסף הצדיק שלנו ממקורות יותר מאוחרים שיוסף מכונה יוסף הצדיק והנה כאן אותו יוסף שיש לו עוד קווי דמיון אגב ליוסף שלנו נראה את זה בהמשך יוסף איש צדיק היה. >> כך שגם הברית החדשה נותנת ליהושע או ישו, עסקת בשני השמות האלה, זה יהושע או ישו? >> אני מעדיף יהושע, מפני שלשם ישו נתנו יותר מאוחר יהודים שלנו כינוי של גנאי, פירשו אותו כראשי תיבות, אני מעדיף שלא ולכן אני מנסה לדבוק בשם יהושע. >> אוקיי, אז בכל מקרה גם ליהושע על פי הבשורות בברית החדשה הוא צאצא למשפחה מכובדת, שלא לדבר על רוח הקודש שעוד נגיע אליה כחלק מסיפור לידתו. ובכן התחנה הראשונה שרצינו לעסוק בה אומתה יפה בכמה ובכמה מקורות, כל אחד בדרכו שלו ועוד נראה מדוע המדרשים התלמודים מדגישים שעמרם היה גדול הדור וראש הסנהדרין, מה שמאפשר לנו לעבור לשלב הבא >> אגב אם נחזור לפסוק הראשון בשמות פרק ב, איש לוי בת לוי, >> בת לוי >> אפילו בלי השמות בפסוק הזה, עד כדי כך הם ממעטים את חשיבות הלידה לכאורה. >> אכן כך ומהתחנה הזאת של סיפור המשפחה ומעמדה נעבור לתחנה הבאה שדיברנו עליה וזה הקושי להתעבר, שלגבי משה לפחות זה בעיה, מהסיבה הפשוטה שכבר הזכרנו שיש לו אח בשם אהרון המבוגר ממנו ב3 שנים, זה עולה מתוך המקרא עצמו, משה היה בן 80 כשעמדו לפני פרעה ואהרון בן 83 ויש לו אחות בשם מרים שעומדת ושומרת עליו על היאור, כך שאי אפשר לומר על יוכבד שהייתה עקרה או אישה זקנה במיוחד משום שהיא כבר ילדה את מרים ואת אהרון ובכל זאת המוטיב הזה של קושי להתעברות, כן זוכה לוריאציות מעניינות בסיפורים השונים שנראה, כגון בדבריו של פילון. תקרא, אתה רוצה אתה לקרוא את דברי פילון? >> "למלך הארץ הייתה בת שעשועים יחידה לו. "נאמר כי נשואה הייתה זמן רב ולא ילדה, "וכמובן חפצה בילדים ובמיוחד בצאצא זכר שיירש בשעה טובה את שלטון אביה, "העלול ליפול לידי זרים מאין נכד לו", סכנה גדולה לרצף השלטון במצרים כלומר, אתם רואים איזה מעבר נפלא עשו כאן, כיוון שאי אפשר לומר שלמשפחת משה יש בעיה, אז העקרות נמצאת במקום אחר, אצל בת פרעה שתאמץ יותר מאוחר כידוע לנו את משה לבן. >> כלומר לא אימו הביולוגית, >> כן. >> אבל אמו >> המאמצת. >> המשפחתית, המאמצת וזה מעניין אם זה חידוש של פילון או שמע את זה ממקורות אחרים, לא נוכל לדעת, אני חוזר ומזכיר מדובר בטקסט שהתחבר לפני כ-2,000 שנה. והוא מעביר את עניין של העקרות אל בת פרעה ודברים דומים אומר מיד אחריו יוסף בן מתתיהו, יוסף בן מתתיהו גם יודע את שמה של בת פרעה, יותר מאוחר נראה שגם המסורת היהודית נתנה לה שם אבל במקרא הם כולם דמויות אנונימיות: איש מבית לוי, בת לוי, אחותו של התינוק, בת פרעה. >> אבל תראו כמה נשים מעורבות בלידת משה, >> אפשר לידה בלי נשים? >> כן, אבל אפשר עם אשה אחת ופה אתה רואה גם המיילדות גם עכשיו בת פרעה, עוד נראה את התפקיד של אחותו בהמשך. >> ואת אשתו יותר מאוחר ציפורה. >> כן. >> כן משה, סיפורי לידת משה זה סיפורי לידת עם ישראל ופה נשים, >> כן. >> אנחנו צריכים להודות בזה, אלה הדמויות המרכזיות. מכל מקום יוסף יודע לספר את שמה של בת פרעה, שמה תרמותיס "למלך בת ושמה תרמותיס...וכיון" וזה נראה עוד מאוחר יותר, "שהיה הילד בעל צורה כזו" וזה נחזור מאוחר יותר, כי יוסף מדגיש, חזור והדגש שמשה היה יפה בצורה בלתי רגילה "אימצה אותו תרמותיס לה לבן, מאחר שלא זכתה לבן משלה." יש להניח שיוסף אולי הכיר את פילון או הכיר את המסורת של פילון, מכל מקום גם יוסף בן מתתיהו מעביר את עניין ההעקרות אל אמו המאמצת של משה שלא זכתה לבן משלה. "ופעם לקחה והביאה את משה אל אביה "והראתה אותו לו. וסיפרה איך דואגת ליורש העצר, אם רצונו של אלוהים, שלא יהיה לה בן. "ואמרה לו: "גדלתי ילד, שצורתו כצורת אלוהים ורוחו אצילה. באורח פלא קיבלתיו בחסד היאור", >> הלכנו קצת רחוק מדי. >> נכון אבל אנחנו מידי נגיע לזה, אני חושב, אתה צודק זה לא התחנה של התעברות, אבל אני חושב כדי לשים לב לקטע הזה כי הוא מדגיש את יופיו של הילד, >> כן. >> ילד בעל צורה כזו, כלומר גם מיד עם לידתו, בכל מקרה היא ממהרת לאביה באורך פלא קיבלתיו בחסד היאור. "וחשבתי לאמצו לי לבן ולעשותו ליורש עצר מלכותך". לחלק מהמוטיביות נחזור כמובן בהמשך הדרך, אבל בנתיים חשוב לי להדגיש ששם להם, תרמותיס, שהילד היה יפה במיוחד ושוב שאימצה אותו כיוון שלא זכתה לבן משלה. אתה יודע יש פה תשובה לשאלה שילדי שאלו אותי, מה עושה בת פרעה ליד היאור? ואיך היא מאמצת ילד עברי? בתו של פרעה, פרעה מלך העולם של אז. עובדה שהיא אימצה את הילד אומר הקטע או משום שהוא היה יפה במיוחד או משום שהייתה עקרה ונזקקה לצאצא, בין כך ובין כך, קיבלנו הסבר אולי אפילו על יציאתה מן הבית, הליכתה ליד היאור וכל דבר אחר מאין זה, יש פה הרחבה רבה של הטקסט המקראי וכמובן במסגרת זו, מה שחשוב לנו ברגע זה, לא זכתה לבן משלה. ומעניין שגם התלמוד הבבלי, פה צריכים להבין את המדרש, טוען טענה דומה קצת. נאמר בפסוק שעסקנו בו אלף פעמים כבר היום "וילך איש מבית לי "ויקח את בת לוי", עכשיו בת לוי פשוטו זה בתו של לוי, אשה היא בתו של אביה כל חייה. >> לא הכרחי שבת לוי הוא כבת לוי כפשוטו נכון שאחר כך בספר שמות בפרק ו היא אכן בתו של לוי, אבל לכאורה אפשר להבין בת לוי כמו שבת לוי היא משבט לוי. >> אני לא יודע, הפעם נתווכח כן, משום שנאמר איש מבית לוי ולוקח בת לוי ולא נאמר מבית לוי אבל בין כך ובין כך, גם אם נבין בת לוי כבתו של לוי כמו שיותר מאוחר נראה במקרא, >> כן. >> לפי השפה שלנו, בת היא בתו של אביה כל עוד היא בחיים. אבל המילה בת כשלעצמה יש לה קונוטציה של מישהיא צעירה. והמדרש נתפס למילה בת ושואל אפשר? "בת 130 שנה אויה", הייתה בת 130 ואתה קורא לה בת? המדרש מתקשה, אשה זקנה בת 130 ומיד נסביר, >> אם בת 90 כבר הצלחנו,אז זה כלומר >> אתה >> הייתה בת 90 ונולד לה יצחק. >> אך בכל זאת היא בת 130 שנה, >> שיא גינס משתנה מדור לדור. >> איך קוראים לאשה בת 130 בת? ילדונת? איך? והתשובה אמר רבי יהודה נולדו בה סימני נערות, כלומר למרות שכבר זקנה ולא היה לה אורח כנשים ולא יכולה היתה ללדת לא הייתה פוריה, בדרך נס חזרה לצעירותה, היא יכולה הייתה להתעבר ואומר רש"י יפה הקמטים נתפשטו כלומר חזרה גם לנעוריה בצעירותה, והיא יכולה הייתה ללדת וזה כאן הוריאציה המדרשית, על דרך לפתור את הקושי אשה זקנה החוזרת לצעירותה. לגבי 130 שנה אני מוכרח לומר משהוא, >> תסביר, בוודאי. >> איך הגיעו לקביעה שיוכבד היא בת 130 שנה, שילדה את משה, כלומר בת 127 שילדה את אהרון ובת 124 שילדה את מרים כך שיש פה נס משולש, זה נובע מתוך חשבון שהמקורות מאוד הוטרדו בשאלה כמה זמן היתה תקופת שיעבוד מצרים, וכמה זמן ישבו בני ישראל במצרים כי הנתונים במקרא מביכים, חוקרי מקרא כמוך לא יתקשו יאמרו שכל אחד מהנתונים שייך לרובד אחר, להבנה אחרת, למקור אחר וכיוצא בזה. אך מה נעשהו, מצד אחד נאמר לאברהם "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה", 400. במקום אחר נאמר שמושב בני ישראל במצרים היה 30 שנה ו-400 שנה ואבל השכל הישר גם אומר איך אפשר לדחוף 400 שנה לתקופה הזאת, אם משה הוא בנה של יוכבד בת לוי ויוכבד היא בתו של לוי שיורד למצרים עם יעקב, אז יעקב יורד למצרים עם כמה בנים, חלקם מבוגרים חלקם כבר נכדים. בסוף ימיו הוא יורד ולוי הוא הבן השלישי, אז לוי יורד למצרים בוודאי היה קרוב לגיל 100 והוא אביה של יוכבד אמו של משה שיוצא ממצרים, כיצד אפשר לדחוף כאן 400 שנה, מה שלא תעשה 400 לא יילך בכל דרך שהיא וגם מצד האב משה הוא בנו של עמרם בן קהת בן לוי, פה אתה מודה שזה כך? >> אני מודה שהמדרש פותר את זה כדרך שאתה עתיד להסביר, בזה אני מודה. >> יפה, המדרש פותר את זה על ידי כך שהוא קובע שאת ה400 השנה צריך להתחיל לחשב לא מרגע שירדו בני ישראל למצרים, אלא מרגע שנולד יצחק, מרגע שהיה לאברהם זרע "ידע תדע כי גר יהיה זרעך" ואז מרגע שנולד יצחק, אם לוקחים את כל ימיו של יצחק ומוסיפים את ימיו של יעקב מגיעים למסקנה שנשארנו עם 210 שנים של שיעבוד במצרים בלבד, 210 ולא 400. ואם משה יוצא בגיל 80 ואם יוכבד נולדה ביום שנכנסו למצרים, מתמטיקה מדרשית מסובכת, הרי 210 פחות שמונים גם אני יודע בלי מחשב, שזה 130 ומכאן הקביעה שיוכבד הייתה בת 130 שנה. ואז עולה השאלה איך קוראים בת לאישה כל כך זקנה והתשובה היא כמובן נס, פתרנו את הבעיה על ידי כך שנתנו לאשה זקנה ללדת והנה הוספנו עוד אלמנט מסויים של פלא ונס ללידתו של משה. >> שזה ממש כמו ששרה אומרת שם מבראשית, כשהיא מביעה ספק "לעת בלותי היתה לי עדנה" זה ממש אותם סימני 'iii' << כן, אבל שרה הייתה בת 90 כפי שאתה אומר << כן. << והיא הייתה בת 130. << יפה. << וריאציה אחרת אל הקושי להתעבר זה לא רק אשה זקנה, זה לא רק אשה עקרה, כמו שראינו אצל פילון, ויוסף עושה לה גם מסורת במדרש, מדרש "שמות רבה". שטוען שפרעה גזר 4 גזרות, 4 גזרות גזר עליהם פרעה על עם ישראל, תחילה זה העניין שלנו, אין במקרא, "גזר וציווה לנוגשים "שיהיו דוחקים כדי שיהיו עושים סכום שלהם ושלא יהיו ישנים בבתיהם," כלומר פרעה הטיל מכסה מסוימת של לבנים שיש לעשות בכל << המכסה היא כן מהמקרא. << המכסה מן המקרא, אבל כדי שבני ישראל יעמדו במכסה, הוא ציווה על כך שלא יהיו ישנים בבתיהם, לכאורה כדי שיתחילו לעבוד מוקדם בבוקר עד מאוחר בלילה, אבל לכאורה הוא חשב למעטם מפריה ורביה, כלומר הפרדת גברים מנשים גם היא למעשה דרך למנוע לידה של תינוקות וזה וריאציה של המדרש של הרעיון של קושי להתעבר. ואגב אמר פרעה "מתוך זה אינם מולידים. אמרו להם הנוגשים: "אם אתם הולכים לישון בביתכם, עד שאנחנו משלחים אחריכם בבוקר, היום הולך "לשעה לשתים ואין אתם משלימים הסכום שלהם "והיו ישנים על הארץ" ולא חזרו הביתה,ההמשך מרתק אך אני רק יזכיר אותו, בנות ישראל יצאו על פי המדרש לשדה ושם בשדה בתמונה מרשימה מאוד היו הנשים ובעליהם מתייחדים וכך בכל זאת נולדו ילדי ישראל. אלא מבחינתנו מה שחשוב כאן זה שעוד וריאציה איך ניסו למנוע את הלידה ומה היו הקשיים של ההתעברות במקרה זה, השארת בני האדם בשדה, כך שגם המוטיב הזה של קושי ההתעברות ראינו אותו בצורה יפה.
